עזרה ראשונה נפשית בטלפון
הפוך לעמוד הבית
לקבלת מידע באי מייל
כתבות עמוד הבית

ד"ר שירי דניאלס, השתתפה בדיון בכנסת בוועדה לזכויות הילד

2/07/2012

                 ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית של עמותת ער"ן, השתתפה בתאריך 02.07.2012 בדיון בכנסת, בוועדה לזכויות הילד,בנושא התמודדות עם פדופיליה ברשת.
ד"ר דניאלס, שיתפה את חברי הוועדה -רצ"ב העתק מדבריה מפרוטקול הוועדה.

ד"ר שירי דניאלס:

אני המנהלת המקצועית של עמותת ער"ן. אני רוצה לברך על שיתוף הפעולה. נשמח לשתף פעולה גם בהמשך. במחקר עדכני שלנו עולה ש-84% ממדגם של מאות בני נוער אומרים כפי שנאמר פה על-ידי קודמיי, שבני נוער היו פונים בעת מצוקה לבני נוער אחרים. זה לא מפתיע, זה תואם את הפסיכולוגיה ההתפתחותית של הגיל. מה שמעניין הוא שהם אומרים שבמידה שהם כן היו פונים, הם היו רוצים לפנות בסבירות הגבוהה ביותר לסיוע דווקא דרך אותו מדיום שהוא מדיום סיכוני. כלומר, הנטייה שלהם לפנות לעזרה תהיה דווקא באמצעות האינטרנט. לכן עלינו להשכיל לנצל את אותו מדיום שמשמש לפגיעה בבני נוער, לגייס אותו לשירות בני הנוער.

בער"ן יש לנו סיוע באמצעות האינטרנט, באמצעות צ'טים, מיילים ובאמצעות פורום. אנחנו עובדים כרגע על פיתוח של סיוע רגשי באמצעות אס.אם.אסים, תחום שמאוד מתפתח באירופה, היות שכמו שאמרתם זה האמצעי הנגיש ביותר. בן נוער שבמצוקה רוצה עזרה כאן ועכשיו, הוא לא יכול להמתין. חברה שלו עזבה אותו עכשיו, הוא מוטרד מינית עכשיו, והוא צריך מישהו זמין, והכי חשוב שאני רוצה להדגיש פה – אנונימי. עשרות אלפי הפניות של בני הנוער לער"ן הן בראש ובראשונה בזכות האנונימיות. אנחנו כמובן פועלים להצלת חיים ועובדים בשיתוף פעולה עם הרווחה, אבל אנחנו כן מאפשרים שיח בגובה העיניים, בלי לחשוף היבטים שמרתיעים בני-נוער מלפנות לעזרה, גם בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. אז המסקנה היא לספק אמצעים זמינים ואנונימיים, שיאפשרו פנייה של בני נוער.

דבר נוסף שאני רוצה להדגיש, שבאותו מחקר 70% מבני הנוער אמרו שבעת מצוקה חריפה הם היו פונים לאימא. זה מפתיע ולא מפתיע. כשאני מציגה את הנתונים בהדרכות בפני הורים הם אומרים: אבל הילדים לא מדברים אתנו. אז נכון, כי ילדים, ובייחוד בני נוער, לא מדברים את הרגש, הם מתנהגים אותו. כלומר, אם יש לנו כהורים את הפנטזיה שבן הנוער המתבגר שלנו יגיד: אימא, אני רוצה לדבר אתך, כי עכשיו עברתי חוויה מאוד קשה במרחב האינטרנטי – זה לא יקרה. מה כן יקרה? הוא יטרוק את הדלת, הוא ישתוק, הוא יסתגר, וזו אחריות שלי כהורה וכמבוגר להיות רגישה לסימנים האלה ולהבין שזה בדיוק הדיבור שלו, ובעצם לפתח כלים של דיאלוג משמעותי. זו הגדולה של ער"ן. בסופו של דבר אנחנו מציעים שיחה, משיחים דיאלוג. אימהות אומרות לי: אבל אני לא מבינה את המדיום הזה. אני אומרת: את לא צריכה להבין את המדיום, זה בדיוק העניין, את צריכה להבין ולאהוב את הילד שלך. וזה מספיק. כלומר, להגיד לילד: אני פה כשתרצה לדבר, גם אם טעית, לא משנה מה עשית. זה נשמע לנו טריוויאלי, אבל אלה דברים שכאשר אנחנו בונים הכשרות, אנחנו מתייחסים אליהם. לכן אני חושבת ששיתוף הפעולה הוא כל כך חשוב. אם נבנה הכשרות בשיתוף של איגוד האינטרנט, בשיתוף של ער"ן, בשיתוף של איגוד לנפגעי תקיפה מינית, בשיתוף של משרד החינוך והרווחה, נוכל לכסות את כל ההיבטים האלה.

לער"ן פונים גם אנשים בקצה השני. אומנם לא פניות רבות, אבל יש לנו פניות של הורים או של אנשים שאומרים: תשמעו, יש לי מחשבות מטרידות, אני לא יודע מה לעשות אתן. פונים אלינו כי אנחנו שירות אנונימי, בדרך כלל מספרים חסויים. זה המקום לדעת גם להגיד: הבעיות הללו ניתנות לטיפול, אתה חייב לפנות לטיפול מקצועי. הרבה פעמים הפנייה לער"ן מהווה שלב של הפניה לטיפול מקצועי, ויש סיפורים לפעמים מאוד מרגשים שבאופן הזה אתה יכול להציל אנשים, ובטח להציל אנשים שהיו נפגעים

הדפסשלח לחברהוסף תגובה