עזרה ראשונה נפשית בטלפון
הפוך לעמוד הבית
לקבלת מידע באי מייל

אובדנות

כיצד ניתן להסביר את ההחלטה של אנשים להתאבד?

החלטה של אדם לשים  קץ לחייו היא תופעה קיצונית שברוב המקרים מעוררת תדהמה בקרב סביבתו. התדהמה נובעת מכך שהתאבדות מנוגדת ליצר החזק ביותר שמניע את ההתנהגות שלנו - יצר ההישרדות. ההסבר שמציעים אנשי מקצוע להחלטה של אדם להתאבד כולל שלושה גורמים הפועלים במשולב: גורמים אישיים, גורמים חברתיים – סביבתיים ואירועים חיצוניים.

הגורמים האישייםהם מאפיינים של האדם עצמו, כמו מצב נפשי (במיוחד דיכאון), משאבי התמודדות, כלומר הכוחות האישיים שעומדים לרשותו של האדם על מנת להתמודד מול מצבי לחץ, תכונות אישיות, הנכונות של האדם לפנות לעזרה בעת מצוקה ויתכן שגם נטיות מולדות. הגורמים הסביבתיים הם כוחות שפועלים בסביבה בה חי האדם, הן בסביבה הקרובה (כמו משפחה ומעגל חברתי) והן בסביבה הרחבה יותר (כמו המדינה). מבין הגורמים החברתיים שיכולים להשפיע על ההתאבדות ניתן להזכיר תמיכה חברתית, הנורמה החברתית כלפי התאבדות (האם הנורמה מגנה התאבדות, כמו, למשל, ברוב הדתות, או רואה בה דרך מקובלת לפתור בעיות) וכן החשיפה לנושא של התאבדות בתקשורת ההמונית. האירועים החיצוניים הם אירועים בלתי צפויים שמתרחשים במהלך חייו של האדם שמעוררים לחץ ופוגעים בתחושת הרווחה הנפשית, כמו אובדן של אדם קרוב, אובדן של בריאות, שינוי קיצוני במצב הכלכלי, פגיעה בכבוד או אכזבה קשה מהתנהגות של אדם משמעותי.

ההחלטה להתאבד נובעת ככל הנראה משילוב של שלושת הגורמים הללו. למשל, מוות של בן משפחה יקר בעקבות תאונה עלול להיות בעל השפעה קיצונית על האדם, אם יש לו נטייה להגיב באופן דכאוני למצבי לחץ, אם הוא מופנם באישיותו ואינו נוהג לשתף אחרים במצוקות הרגשיות שלו, ואין לו מקורות תמיכה. חשוב לציין שההתאבדות אינה נגרמת באופן ישיר על ידי האירוע החיצוני אלא על ידי המשמעות האישית שנותן האדם לאירוע זה. המשמעות האישית מתגבשת על סמך התכונות והעמדות של האדם ועל סמך הכוחות החברתיים בסביבתו. כך למשל, שני אנשים שאיבדו בן משפחה יגיבו באופן שונה לאותו אירוע. אחד מהם יראה באובדן מצב בלתי נסבל שמשאיר אותו בחלל נורא ובתחושה של חוסר טעם להמשיך לחיות, בעוד האדם השני יכאב את האובדן של בן המשפחה ויתאבל עליו, אך יצליח למצוא משמעות חדשה בחייו.

 האם יש מאפיינים משותפים לאנשים הנמצאים במשבר נפשי שעולות בו מחשבות התאבדות?

 על אף השוני בין אנשים הנמצאים במשבר אובדני בנוגע לאישיות שלהם ולסיבות שהביאו אותם למחשבות התאבדות, מומחים בתחום ההתאבדויות סבורים כי יש שני מאפיינים משותפים לכל האנשים במצב זה – האחד בתחום הרגש והשני בתחום החשיבה. במישור הרגשי, אנשים במשבר אובדני מרגישים כאב נפשי, אשר מורכב מהרבה רגשות שליליים כמו דיכאון, חרדה,  ריקנות, חוסר אונים, תסכול וייאוש, אשר מתמזגים יחד לתחושה סובייקטיבית של כאב. בדומה לכאב גופני, גם כאב נפשי מהווה התנסות לא נוחה ומעורר דחף פנימי חזק להפסיק אותה. כאשר הכאב הופך לבלתי נסבל, האדם מחפש כל דרך אפשרית להיחלץ ממנו, והתאבדות נשקלת כדרך אפשרית. המאפיין המשותף השני לאנשים אובדניים הוא צמצום בחשיבה. הבעיה שמטרידה אותם ומוליכה לפתרון  של התאבדות ממלאת את כל מרחב החשיבה שלהם. קשה להם מאד לבחון את המצב שלהם בפרספקטיבה רחבה ולראות את עצמם נחלצים מן הבעיה. אם בחור שומע מחברתו האהובה כי היא עוזבת אותו תחושת הכאב והבדידות ממלאה את עולם החשיבה שלו, והוא יתקשה מאד לראות כיצד יצליח  לפתור את הבעיה ולמצוא טעם בקשר אחר. כתוצאה מהחשיבה המצומצמת הופך הפתרון של התאבדות לפתרון היחידי שיכול להפסיק את הכאב הבלתי נסבל.

 האם אנשים שחושבים להתאבד משדרים לסביבה אותות על כוונתם?

 אנשים שנתונים במצוקה רגשית קשה משדרים בדרך כלל אותות לסביבה הקרובה במטרה להקל על הסבל שלהם. הנטייה לשדר מצוקה רגשית לסביבה הקרובה קיימת אצל תינוקות ונשמרת לאורך כל החיים. גם אנשים אובדניים משדרים ברוב המקרים אותות של מצוקה ואותות של מחשבה או כוונה להתאבד. מחקרים מראים כי בערך  80% מן האנשים שהתאבדו שדרו רמזים על כוונתם לסביבה הקרובה. אותות אלה יכולים להתבטא באמירות ישירות על הרצון להתאבד, למות, להיעלם או להפסיק לגמרי את הסבל. הם יכולים להתבטא גם ברמזים עקיפים כגון חזרות רבות על ביטויים כמו "כשכבר לא אהיה כאן..." או שינוי בדפוסי התנהגות כמו איבוד עניין בנושאים שמשכו אותם קודם לכן. על אף קיומם של שדרים אלה, הסביבה הקרובה מתקשה במקרים רבים לקלוט אותם ולתת להם את הפרשנות הנכונה כרמזים על התאבדות. יש מקרים בהם הרמז אינו חד משמעי וניתן לפרש אותו באופנים שונים ולאו דווקא כמעיד על רצון להתאבד. אם נערה אומרת שהחיים שלה אינם שווים, האמירה, יכולה להתקבל כביטוי שגור בפי מתבגרים לתיאור מצוקה נורמאלית, בתקופה קשה, ולא כביטוי לכוונה להפסיק את החיים. במקרים אחרים הסביבה אינה מפרשת את המסר במלוא החומרה, בגלל הקושי הרגשי לעכל את האפשרות שאדם כל כך קרוב ואהוב נתון במשבר קשה. כך, למשל, קשה מאד להורים לקלוט את מלוא המשמעות של מצוקה אובדנית אצל הילדה האהובה שלהם. במצב זה פועל תהליך לא מודע של הכחשה, אשר מונע  מההורה לקלוט את האיום האמיתי שטמון ברמזים שמשדרת הנערה.

בצד הנטייה לשדר אותות לסביבה אודות המחשבות האובדניות, יש מקרים בהם אנשים אובדניים מצליחים להסתיר מסביבתם הקרובה את מצוקתם הנפשית ואת המחשבות והכוונות האובדניות שלהם. חשיפה של מצוקה ופנייה לעזרה עדיין מקבלת משמעות של חולשה בקרב חלק מהאנשים, במיוחד בתקופת ההתבגרות, ולפיכך הם "מעדיפים" להמשיך לסבול ואולי אף לשים קץ לחייהם, מאשר לשתף בני משפחה או חברים במלוא המצוקה שלהם.

 האם יש סימנים שמסייעים להעריך את חומרת הסיכון של אנשים הנמצאים במשבר אובדני?

התאבדות מבוצעת ברוב המכריע של המקרים מתוך מצב נפשי של דיכאון. הדיכאון מתבטא באובדן של שמחת חיים, תחושה של חוסר טעם, פגיעה בערך העצמי ואובדן של אנרגיות לפעולה. יחד עם זאת, רוב האנשים הסובלים מדיכאון אינם מתאבדים, ולכן יש חשיבות להכיר את הסימנים הספציפיים , אשר מהווים "נורות אדומות" וקיומם מגביר את הסיכון לביצוע ההתאבדות. סימנים אלה הם: אמירה מפורשת לגבי הכוונה להתאבד, ציון מפורט של תכנית ההתאבדות, הכולל מקום, זמן ושיטת ההתאבדות; פעולת פרידה שהאדם מבצע, כמו כתיבת צוואה, חלוקת רכוש ושיחות פרידה; ניסיונות התאבדות קודמים; מיעוט מקורות של תמיכה חברתית.

האם אנשים שנמצאים במשבר אובדני רוצים לקבל עזרה?

 כמעט כל האנשים האובדניים מרגישים קונפליקט בין הרצון למות ולהפסיק את הכאב הנפשי לבין הדחף הטבעי להמשיך לחיות. קונפליקט כזה נמצא מחקרים שניתחו מכתבים שהשאירו אנשים שהתאבדו וכן בעדויות שנאספו מאנשים שניסו להתאבד ומאנשים שביטאו כוונות התאבדות. מעטים הם האנשים שמחליטים להתאבד ומבצעים את החלטתם ללא שידור של כוונות לסביבה וללא קריאה לעזרה. חלק מן האנשים האובדניים פונים באופן יזום למקור של עזרה כמו איש מקצוע, חבר, בן משפחה או עזרה פארא-מקצועית כמו ער"ן. חלק מן האנשים האובדניים נמנעים מפנייה יזומה לעזרה, אך יגיבו בחיוב לניסיונות של הסביבה הקרובה לעזור להם. יחד עם זאת, תהליך העזרה לאנשים אובדניים אינו פשוט, מפני שהקונפליקט בין הרצון למות לבין הרצון לחיות הוא אמיתי, הקושי לראות את הפתרון לבעיה הוא אמיתי, ולפיכך קיימת אצלם משיכה לכיוון של ההתאבדות, אותה צריך להחליש בתהליך העזרה, במקביל לחיזוק הכוח שדוחף להמשיך לחיות.

 כיצד אני יכול לעזור לאדם שמאיים להתאבדות אם איני איש מקצוע?

 כל אחד יכול לסייע לאדם שרוצה להתאבד באמצעות שיחה תומכת והכוונה לטיפול מקצועי. אנשים במצב אובדני סובלים מכאב נפשי חריף, מלווה בתחושה של בדידות, ולעיתים בתחושה של חוסר ערך. כמו כן החשיבה שלהם מצומצמת והם אינם רואים פתרון אפשרי לבעיה שלהם. בשיחה עם אדם אובדני חשוב להתייחס גם לצד הרגשי וגם לצד החשיבתי. להלן מספר קווים מנחים לשיחה עם אדם המדבר על התאבדות:

גלו הבנה רגשית למצוקה של האדם. אמרו לו שאתם מבינים שהוא מרגיש רגשות קשים ויתכן שחש בדידות גדולה ותחושה שאיש אינו מבין אותו, אבל אתם מוכנים להקשיב ולנסות להבין.

עודדו אותו לשתף אתכם בתחושות ובמחשבות שלו ולקבל עזרה.

הימנעו משיפוט ומביקורת על הדברים שהוא אומר. אל תגנו את הרצון שלו להתאבד מכיוון שהוא יפרש זאת כחוסר הבנה מצידכם למצבו.

 אמרו לו שאתם מבינים שהמצוקה שלו קשה עד כדי כך שהוא רוצה למות כדי להפסיק אותה, אבל ניתן לעזור לו להתמודד עם הבעיה.

אמרו לו שבמצב של מצוקה אנשים אינם רואים אפשרות לפתור את הבעיה שלהם, אבל ניתן לעזור לו לשנות את המצב הנפשי שלו וניתן לעזור לו לפתור את הבעיה.

 בדקו יחד איתו אילו מקורות תמיכה נוספים יש לו, כמו בני משפחה או חברים, ועודדו אותו להיעזר בהם.

 הפנו אותו לטיפול מקצועי או לשרות מיוחד שמסייע לאנשים אובדניים, כדוגמת ער"ן.