עזרה ראשונה נפשית בטלפון
הפוך לעמוד הבית
לקבלת מידע באי מייל
פסיכולוגיה- מבחר נושאים

משברים נפשיים - מאפיינים והתמודדות

6/11/2007
משברים נפשיים - מאפיינים והתמודדות

מאת יצחק גילת   

משברים נפשיים – מאפיינים והתמודדות

מבוא

 

המונחים "לחץ" "משבר" ו"מצוקה" משמשים אנשים לתאר מצב נפשי ותפקודי  המאופיין באי נוחות, מתח, סבל והפרה של שגרת היומיום. השימוש שעושים אנשים בשלושת המונחים האלה לחילופין, משקף את הזיקה שקיימת ביניהם, ואת העובדה שיש להם מכנה משותף. אולם הפסיכולוגיה מבחינה בין שלושתם, ומגדירה את הלחץ המשבר והמצוקה, כשלוש תופעות בעלות משמעות ייחודית. מצבי לחץ הם השכיחים ביותר מבין שלוש התופעות האלה: אנחנו מתנסים במצבי לחץ, ברמות שונות של עוצמה, מידי יום ביומו. מצב של לחץ יכול להיות מורגש, למשל, אצל סטודנט  שנכשל בבחינה, אדם שמצפה לניתוח, אם מודאגת שבנה מאחר לחזור הביתה, עובד שנפגע מהתייחסות של הממונה עליו, או איש מכירות שמאחר לפגישה חשובה בגלל פקק תנועה. מה המשותף למצבים האלה ולמצבים אחרים של לחץ? פסיכולוגים מגדירים מצב של לחץ כאיום על תחושת הרווחה הפסיכולוגית, כתוצאה מפער בין הציפית של האדם מעצמו או הציפיות שמופנות אליו מן הסביבה, לבין היכולות, או המשאבים העומדים לרשותו לעמוד בדרישות אלה. ברוב המקרים, אנחנו מצליחים להתמודד בהצלחה עם מצב הלחץ באמצעות מנגנונים טבעיים ומנגנונים נרכשים שקיימים במערך הפסיכולוגי שלנו. למשל, הסטודנט שנכשל בבחינה יכול לשתף חברים בתחושות שלו ולזכות בעידוד ותמיכה, לומר לעצמו ש"זה לא סוף העולם", לייחס את הכישלון לקושי של הבחינה, או  להחליט שיעשה מאמץ רב יותר במועד השני. האמצעים האלה יהיו יעילים אם הם יסייעו לסטודנט להשתחרר מהעיסוק המוגבר בכישלון, ולחזור לשגרת היום- יום. מנגנוני ההתמודדות האלה ניתנים לדימוי כמערכת חיסונית, והם ממלאים תפקיד חיוני בשמירת הרווחה הנפשית של הפרט ומאפשרים לתפקד, ליצור וליהנות , למרות הלחצים הבלתי פוסקים.

ישנם מקרים, בהם המערכת החיסונית מפסיקה להיות יעילה. יתכן שכל האמצעים בהם השתמש התלמיד להתמודד עם הכישלון בבחינה לא יהיו יעילים. הוא אינו מצליח לחזור לשגרת היום יום, ומרגיש שהוא נסחף למערבולת פסיכולוגית שמטרידה אותו ומחייבת סוג שונה של התמודדות. במקרה זה, נאמר שמצב הלחץ התפתח למשבר. מצב המשבר יכול בתנאים מסוימים להתפתח הלאה למצב של מצוקה. כדי להבין את טבעו של המשבר, נעשה הבחנה בינו לבין מצב של מצוקה. נעשה זאת באמצעות דוגמא, המבוססת על הודעה שהשאירה נערה בת שש עשרה, בקבוצת תמיכה באינטרנט.

 

"אני עולה לכיתה ט', רציתי לכתוב לכם על הבעיות שלי כי אין לי מישהו אחר לפנות אליו.

קודם כל, הביטחון העצמי שלי בזבל...אני שונאת את עצמי ובמיוחד את איך שאני נראית... גם לא נראה לי שאי פעם מישהו החמיא לי לאיך שאני נראית. דבר שני, יש לי שלוש חברות הכי טובות שאני מרגישה מבולבלת ביחסים שלי איתן. פעם אני מרגישה הכי קרובה אליהן בעולם, ופעם אני מרגישה כל כך רחוקה, כאילו לא אכפת להן ממני והן מנצלות אותי . וזה די ברור אין לי הצלחה עם בנים.

וכאילו שכל זה לא מספיק, לפני שנתיים בערך חזרתי הביתה אחרי שהייתי אצל חברים וראיתי את אבא שלי ודודה שלי יושבים בסלון. שאלתי אותם מה קרה ואבא שלי אמר לי שהוא ואימא רבו והיא הלכה. זה שבר אותי לגמרי, חשבתי שיש לי את המשפחה המושלמת, והנה זה קורה. בימים הבאים לא יכולתי להירגע, לא רציתי ללכת לבית ספר ובכיתי המון. עם החברות לא דיברתי על זה כי לא ידעתי מה הם יחשבו עלי.. כל זה נמשך כמה חודשים. מה שעוד יותר הכאיב זה שיותר מאוחר גיליתי שהם רבו כי לאימא היה חבר שנתיים. כל הזמן הזה היא לא הייתה בבית להכין לי אוכל והיא שיקרה לי. אני לא מאמינה שהצלחתי לשתוק כל כך הרבה זמן ולא לספר על זה לאף אחד".

 

ניתן לזהות בסיפור של הנערה את שלוש התופעות שאנו עוסקים בהן – מצב לחץ, משבר ומצוקה נפשית – אף כי הן שזורות זו בזו. בחלק הראשון של הסיפור מתארת הנערה את המצב הנפשי בו היא נמצאת בשנתיים האחרונות. מצב זה מתבטא בביטחון עצמי ירוד,  שנאה עצמית, חוסר אמון בחברות וכשילון ביחסים עם בנים. בהמשך התיאור היא משחזרת אירוע שהתרחש לפני שנתיים, כאשר נודע לה על הפרידה של הוריה. אירוע זה הוביל להידרדרות במצב הנפשי, אשר התבטא בחוסר שקט פנימי, בכי וירידה ברצון ללכת לבית הספר. לקראת סוף התיאור היא משחזרת את המצב שהיה בבית לפני הפרידה, כאשר האם נעדרה מהבית בזמן שהנערה הייתה זקוקה לה. ניתן לאפיין את ההתפתחות הפסיכולוגית של הנערה בתקופה המתוארת, כמעבר ממצבי לחץ למשבר, שהתפתח למצוקה מתמשכת. ההיעדרויות של האם מהבית נחוו כמצב לחץ. סביר להניח, שעל אף הסבל שהן גרמו, הנערה למדה לחיות איתן והמשיכה בשגרת היום יום. הפרידה של הוריה פתחה תהליך חדש, אותו נכנה משבר, שבו התערער האיזון שהיה קיים קודם, אמצעי ההתמודדות עם הלחץ לא היו יעילים יותר, והורגשה פגיעה במצב הרגשי ובתפקוד היומיומי של הנערה. מצב זה היה זמני ונמשך כמה חודשים. בתקופה שלאחר נמשכו הקשים והסבל, אם כי חלה בהם התייצבות. היא מתארת קשיים אלה כחלק בלתי נפרד מהמצב הנפשי המתמשך. ההתייצבות הזאת משקפת מעבר מהמשבר, שמאופיין בזמניות, למצב מתמשך של מצוקה נפשית.

 

מאפיינים של משבר

מתוך עבודותיהם של אנשי מקצוע שהרבו לחקור מצבים של משבר  ניתן למנות שלושה מאפיינים מרכזיים של מצבים אלה.

ערעור של שיווי משקל פסיכולוגי: המצב הלא משברי בו נמצאים אנשים רוב הזמן, מאופיין באיזון, או שיווי משקל פסיכולוגי, בין הלחצים מצד אחד, ויכולת ההתמודדות איתם מצד שני. האיזון מאפשר לנו להפנות את רוב המשאבים הפנימיים לפעילויות כמו עבודה, יחסים בין אישיים, פעילויות של שעות פנאי, ועוד. פעילויות אלה הן יצרניות בטבען וכרוכות בתחושה של חדוות עשייה. המשבר מתפתח כאשר האיזון מופר, כלומר האדם אינו מצליח "להדוף" את הלחצים באמצעות אמצעי ההתמודדות שהוכיחו עצמם עד כה כיעילות. יש אנשים המתארים תהליך זה כ"שקיעה" או "היסחפות" או "איבוד שליטה" בהתמודדות מול הלחץ. האדם אינו מצליח להתמיד ברמת התפקוד הקודמת, ומתנסה במצב נפשי חדש.

משמעות אישית של איום או סכנה: המשבר של הנערה בתיאור שלעיל התפתח בעקבות אירוע שהתרחש בביתה. משברים אכן מתפתחים כתוצאה מאירוע, או שינוי שמתרחש בסביבה של האדם, אולם האירוע אינו מהווה את המשבר. האירוע יתפתח למצב משבר אם הוא יקבל על ידי האדם שחווה אותו, משמעות אישית של איום או סכנה. כל אירוע שמתרחש בסביבה של האדם עובר תהליך של עיבוד,שניתן לתארו כתשובה שנותן האדם לשאלה: "מהי המשמעות של האירוע עבורי?". תהליך זה בחלקו מודע ובחלקו כנראה אינו מודע, והוא מושפע משורה של גורמים, הן אישיים והן מצביים. בין הגורמים האישיים ניתן לציין משאבי התמודדות, תכונות אישיות וניסיון קודם בהתמודדות עם משברים. בין הגורמים המצביים ניתן לציין את הנורמות החברתיות בסביבה של האדם, תגובה של דמויות משמעותיות וזמינותה של תמיכה סביבתית. בסופו של תהליך ההערכה מתגבשת המשמעות שמכתיבה את התגובה של האדם. כדי שאירוע יוביל למשבר, הוא חייב להיתפס על ידי האדם כמקור של סכנה או איום פסיכולוגי. ניתן ללמוד על אופיו הסובייקטיבי של המשבר מתוך תצפיות על כך, שאנשים המתנסים באותו אירוע, מגיבים בדרכים שונות. חשבו למשל על שני תלמידים שנכשלו בבחינה. תלמיד אחד יפתח תגובה של אכזבה, כישלון ותסכול, בעוד חברו יתגבר במהרה על אי הנעימות הכרוכה בכישלון, באמצעות ייחוס הציון לגורמים חיצוניים כמו קושי הבחינה או כוונת המורה להכשילו. תשאלו בודאי, בצדק, האם אין כל חשיבות לאירוע עצמו? האם דין כישלון בבחינה כדין גירושין של הורים? מחקרים בנושא השפעה של אירועי חיים על תגובות לחץ ומשבר והניסיון האישי שלנו מלמדים על כך שיש חשיבות לאירוע עצמו.  אובדן של אדם קרוב יוביל למשבר חריף יותר מאשר כישלון. ניתן לומר, שהאירוע אינו מהווה את המשבר, אבל יש בו פוטנציאל משברי. אירועים נבדלים אלה מאלה במידת הפוטנציאל שלהם להוביל למשבר.

הבנת המשמעות הסובייקטיבית של משברים היא בעלת חשיבות מכרעת במתן עזרה נפשית לאדם הנתון במשבר. היכולת שלנו לסייע לאדם הנמצא במשבר מותנית בכך שנגלה הבנה רגשית למצבו, הכוונה היא לכך, שנצליח להתחבר לעולם הפנימי שלו ולתת לו להבין ולהרגיש שאנחנו מבינים אותו, שאנחנו רואים את נקודת המבט שלו ביחס לאירוע. הבנה רגשית כזאת, המכונה "אמפתיה" מעוררת אצל השני את האמון בנו ומכשירה את הקרקע להמשך הקשר. אחת הטעויות שעושים אנשים במצבים כאלה מתבטאת באימוץ גישה אובייקטיבית, הגורסת כיצד האדם השני "צריך" להתנהג באירוע מסוים, במקום ניסיון להבין את המשמעות הסובייקטיבית שנותן אותו אדם לאירוע. דמיינו, למשל, ילד שמתאבל על מות כלבו האהוב, ומגיב בבכי, דכדוך, נטייה להסתגרות והימנעות מפעילויות שהיה נוהג לעשות באופן שגרתי. אם ננסה לעזור לילד באמצעות מסר כמו "זה רק כלב, אפשר להשיג בקלות אחר", לא רק שנחטיא את המטרה, אלא נחריף את התגובה הרגשית שלו מכיוון שנוסף על הצער על מות הכלב, הוא ייאלץ להתמודד עם סביבה שאינה מבינה אותו, וירגיש יותר בודד.  

זמניות: ערעור של שיווי משקל אינו יכול להימשך לאורך זמן בשל הנטייה הטבעית של כל מערכת להימצא במצב של שיווי משקל. נטייה זאת מאפיינת את הדינאמיקה של מערכות פיזיקאליות, ביולוגיות, פסיכולוגיות וחברתיות. האדם חווה את הערעור של שיווי המשקל כתחושה של אי נוחות, מתח, חוסר שקט ורצון פנימי להשתחרר מהמצב הנוכחי ולחזור למצב של רגיעה. לפיכך, כאשר מופר שיווי המשקל הנפשי, מתפתחים תהליכים ספונטאניים במערכת הפסיכולוגית, שמכוונים להחזיר את שיווי המשקל ולהגיע ליציבות. המסקנה שנובעת מכך היא, שמשברים אינם נמשכים לאורך זמן ומהווים על פי הגדרה מצב זמני. משך הזמן של משברים יכול כמובן להשתנות בהתאם לעוצמת המשבר, המאפיינים האישיותיים והתנאים הסביבתיים של האדם במשבר. יחד עם זאת, משברים נמשכים לרוב תקופות של שבועות עד חודשים, לפני שמתפתח מצב יציב.

לאחר שסקרנו את שלושת המאפיינים העיקריים של המשבר, נתמצת אותן באמצעות הגדרה של משבר. אחת ההגדרות המקובלות הוצעה על ידי קפלן,  מחשובי החוקרים בתחום המשברים. הוא מגדיר משבר כמצב של הפרת איזון בין חומרת הבעיה וחשיבותה לבין המשאבים העומדים לרשות האדם לטפל במצב". הגדרה נוספת מביאים עמירם רביב ועדנה כצנלסון כצנלסון בספרם "משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו": "משבר מתרחש כאשר אדם במצב לחץ מגיע לנקודת מפנה, המהווה בעיה שאינו יכול לפתור אותה על ידי שימוש במנגנוני התמודדות האמונים עליו. כתוצאה מכך מתגברים המתח והחרדה, הוא חש חוסר אונים ומרגיש שאינו יכול לפעול במצב הנתון בכוחות עצמו על מנת לפתור את הבעיה".

 

ביטויים של משבר

משברים באים לידי ביטוי בקשת רחבה של תופעות, המוכרות לא רק למי שחוקר ולומד את הנושא, אלא לכל מי שהתנסה במצב של משבר (כלומר לכל אחד).

באופן כללי, משבר מתבטא בתחושה גורפת של חוסר שקט, שהיא הביטוי הפסיכולוגי לשיווי המשקל המעורער. אנשים במשבר מרגישים שהם נתונים במתח פנימי, באי נוחות, קשה להם למצוא שלווה, קשה להם להתרכז וליהנות מעשייה כלשהי. אנשים במשבר עסוקים רוב הזמן בעצמם , מוטרדים מהחוויה שהם עוברים, מודאגים, שואלים את עצמם שאלות כמו "מה יהיה? מתי זה יסתיים ? מה בדיוק קורה לי? באופן מפורט יותר המשבר בא לידי ביטוי במספר מישורים של התפקוד. ניתן לזהות ביטויים של משבר במישורים הבאים:

  • במישור הביולוגי, אנשים במצבי משבר מתלוננים  על מחושים גופניים, הפרעות בשינה (קושי להירדם או נטייה מוגזמת לשינה) ושינויים בהרגלי האכילה (ירידה בתיאבון או אכילת יתר). כמו כן יתכנו תופעות מוטוריות כמו מתח בשרירים וקשי דיבור.
  • במישור הרגשי, כמעט תמיד מרגישים האנשים במשבר ירידה במצב הרוח, תחושה של ריקנות וחוסר טעם, אנשים מדווחים על איבוד ההתלהבות ושמחת החיים, וכל אלה מובילים להרגשה של היעדר כוחות וירידה במוטיבציה לפעול. במקרים לא מעטים מתלוננים אנשים על חרדה, כלומר הרגשה פנימית של סכנה או איום, תחושה שמשהו רע עומד להתרחש, מבלי שניתן לקשר אותה לאירוע או אובייקט מוגדר. לעיתים מגיבים אנשים במשבר גם בהתפרצויות של זעם או התנהגות עצבנית ותוקפנית, בניגוד לסגנון האופייני להם.
  • במישור הקוגניטיבי, אנשים במשבר מתקשים להתרכז ולבצע מטלות קוגניטיביות מורכבות הדורשות מיומנויות של חשיבה, זכירה, יצירתיות ופתרון בעיות. בנוסף, ניתן לזהות עיוותים בחשיבה, כמו ראייה פסימית של המצב, פיחות בערך העצמי וביכולות האישיות. גם הישגים קודמים מקבלים משמעות מאד מצומצמת, ואנשים "מכניסים להם לראש" שהם ריקנים, חסרי יכולת וכישרון. תופעה נוספת בתחום הקוגניטיבי היא הקושי של האדם להתבונן במצבו, בפרספקטיבה רחבה. יכולת זאת מאפשרת לנו להתמודד עם מצבי לחץ, שכן אנחנו ממתנים את מרכזיותם במצב הפסיכולוגי הכללי שלנו ומאמינים ביכולת שלנו לשלוט בהם. אנשים במשבר עלולים לתפוס אותו כממלא את ישותם ולהתקשות מאד באמונה  שניתן לשלוט בו ולהיחלץ ממנו.  
  • במישור ההתנהגותי המשבר מתבטא בהפחתה ניכרת של רמת הפעילות. אצל ילדים היא תתבטא בתחום הלימודים, המשחקים  והקשרים החברתיים, אצל מבוגרים  היא תתבטא בתחום העבודה, המחויבויות המשפחתיות והחברתיות ובילויים של שעות פנאי. 

 

התמודדות עם מצב משבר

משברים יכולים לסייע להסתגלות של האדם לסביבה ולחזק את הכוחות הפנימיים, אם מתמודדים איתו בהצלחה. חלק מהמשברים בהם אנו מתנסים במהלך חיינו מהווים חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות וממלאים תפקיד חשוב בתהליך זה: המעבר משלב התפתחותי אחד לשני, מחייב ערעור של המצב היציב בשלב הנתון, כדי לאפשר צמיחה של מצב מורכב יותר, בו הפרט עומד מול דרישות מאתגרות יותר שמופנות אליו על ידי הסביבה. כך, למשל, בתקופת ההתבגרות מתחוללים שינויים בכל המערכות התפקודיות של הפרט, אשר דרושים כדי לעבור מהדפוסים שהתגבשו בילדות, לדפוסים מורכבים יותר המאפיינים את התפקוד הבוגר.

בשונה מהמשברים ההתפתחותיים, הצפויים מראש, כולנו מתמודדים עם משברים שמתפתחים כתוצאה מאירועים בלתי צפויים. מתברר שאף אלה עשויים לסייע בחיזוק הכוחות הנפשיים וההעשרה של משאבי ההתמודדות. חשבו, למשל, על אדם שנפגע בתאונה, ונאלץ לעבור תקופה ממושכת של טיפולים רפואיים, בהם הוא שקוע כולו בטיפול, סובל מכאבים, מרגיש מתח וחרדה ונאלץ להתנתק משגרת החיים שהורגל אליה קודם לכן. גם לאחר סיום הטיפולים הוא ממשיך לסבול מנכות מסוימת. התמודדות מוצלחת עם המצב שתואר מחייבת אותו לגייס מגוון של אמצעים שקיימים במאגר המשאבים שלו. כוחות גופניים הדרושים לצורך החזרה לתפקוד גופני. כוחות קוגניטיביים דרושים, למשל,  לצורך ראייה שונה, אופטימית יותר, של מצבו הכללי, בהשוואה לראייה הראשונית שהייתה פסימית וקודרת. הכוחות הרגשיים דרושים על מנת להפסיק להילחם במצבו החדש באמצעות זעם או דיכאון, ולהשלים איתו. יתכן שבעקבות המשבר האדם יאמץ גישה שונה כלפי החיים עצמם, וילמד להעריך ולהוקיר אותם יותר מאשר קודם לכן. גם אם האדם נעזר במקור חיצוני על מנת להתמודד עם המשבר, כפי שקורה ברוב המקרים, הוא ממלא תפקיד פעיל בתהליך ההתמודדות. הסיוע החיצוני אינו יכול להחליף את ההתמודדות של האדם עצמו, אלא להקל עליה ולייעל אותה. אם האדם יהיה מודע לשימוש האקטיבי שהוא עשה  בכוחות שלו, הם יהיו זמינים יותר לשימוש  במצבים של התמודדות בעתיד. למשל, אם האדם בדוגמא שהבאנו הצליח להשלים עם המצב החדש, יתכן שיוכל גם בעתיד לקבל ביתר שלווה מצבים קשים שלא ניתן לשנותם וצריך ללמוד לחיות איתם. משברים לא מהווים, אם כך, רק מקור לסבל ומכאוב, אלא יכולים לשמש מנוף לצמיחה והסתגלות טובה יותר של הפרט  לסביבה.

 

מה קובע את יכולתו של הפרט להתמודד בהצלחה עם מצבים של משבר?  פסיכולוגים מצאו שלושה גורמים שמשפיעים על הסיכוי להתמודד בהצלחה עם משברים:  מבנה האישיות, עוצמת המשבר והתמיכה הסביבתית.

במבנה האישיות הכוונה היא לתכונות, נטיות התנהגותיות ודפוסי התנהגות שבאים לידי ביטוי עקיב בחיי הפרט. למשל, ביטחון לעומת חרדה, גמישות לעומת נוקשות, תלות לעומת עצמאות, תושייה לעומת חוסר אונים, דימוי עצמי, יכולות קוגניטיביות ועוד. כל המרכיבים האישיותיים תורמים לחוזק האני, אשר משפיע באופן ניכר על יכולת ההתמודדות במצבי משבר.

עוצמת המשבר תלויה במידת  האיום אותו חש האדם כתוצאה מהאירוע והשינויים שהתחוללו בעקבותיו. משבר בעוצמה חריפה עלול לערער את תחושת השלמות הפסיכולוגית, שמהווה תנאי לתפקוד תקין, ובכך לאיים על המשך התפקוד. עוצמה של משבר היא סובייקטיבית בטבעה, ונקבעת על ידי המשמעות האישית שנותן הפרט לאירועים, כפי שפרטנו קודם לכן. יחד עם זאת, יש אירועים שמחוללים אצל רוב האנשים משברים בעוצמה גבוהה. כאלה הם אירועים הנובעים מאובדן של אדם קרוב או מהתנסות באיום על השלמות הפסיכולוגית או הפיסית של האדם, הידועים כאירועים טראומטיים. גורם נוסף שיכול להשפיע על העוצמה של המשבר הוא רצף של אירועים שעובר האדם במהלך תקופה קצרה יחסית.

התמיכה שמקבל הפרט מן הסביבה יכולה להיות בעלת השפעה מכרעת על איכות ההתמודדות. הסביבה יכולה להשפיע על ההתמודדות של הפרט בכמה דרכים. ראשית, תמיכה רגשית. סביבה תומכת מספקת לפרט משענת רגשית שמסייעת מאד לעמוד מול תחושת הבדידות שמתלווה למצבי משבר ועלולה לשחוק את יכולת ההתמודדות. שנית, הסביבה יכולה לספק אמצעים חיצוניים שמסייעים בהתמודדות, כמו מידע, הפנייה למקורות מקצועיים של עזרה ועצות לגבי אופן ההתמודדות. בנוסף, הסביבה יכולה לגלות גמישות כלפי המחויבויות של הפרט שקשה לו למלא אותן בעת המשבר. למשל, מורה יכול להגמיש את הדרישות מתלמיד שנתון במשבר.

 שלושת הגורמים המשפיעים על ההתמודדות עם המשבר, שונים זה מזה במידת השליטה שיש לנו בהם ובהתאם לכך, במידת מרכזיותם בתהליך הסיוע לאנשים שנמצאים במשבר. מבנה האישיות הוא יציב מעצם טבעו ואינו ניתן לשינויים משמעותיים כתוצאה מהתערבות חיצונית. עוצמת המשבר נתונה למשמעות הסובייקטיבית שמעניק האדם עצמו לאירוע. ניתן לנסות לשנות משמעות זאת באמצעות טכניקות של שינוי , אך התוצאה הסופית תלויה במידה רבה באדם עצמו. תמיכת הסביבה הוא הגורם שניתן להשפיע עליו במידה הרבה ביותר שכן היא תלויה בנכונותה של הסביבה להתגייס לעזרתו של הפרט.

 

כיצד לעזור לאדם שנמצא במשבר?

הספרות הפסיכולוגית והפסיכיאטרית משתמשת במונח "התערבות בזמן משבר" ((crisis intervention על מנת לתאר את הפעולות בהן נוקט הגורם המסייע בקשר שלו עם אדם הנתון במשבר. השימוש במילה "התערבות" מרמז על האופי הפעיל והיוזם של תפקיד העוזר, אשר מאפיין את הגישה הטיפולית למצבי משבר. העיקרון המנחה של ההתערבות בזמן משבר הוא שילוב בין המישור הרגשי לבין המישור האינסטרומנטאלי - תכליתי, בתהליך העזרה. מצד אחד, תפקידו של העוזר מתבטא ביצירת סביבה רגשית תומכת, ומצד שני, הוא מעודד ואף מכוון את האדם הנתון במשבר לגייס את כוחותיו כדי להתמודד באופן עצמאי עם המשימה של חזרה לשגרת החיים. העוזר מעניק לנעזר הקשבה, הבנה, קבלה ואמפתיה, (מישור רגשי), אך במקביל, מכוון אותו לשנות את המחשבות שלו ביחס לעצמו ולמצבו, (מישור קוגניטיבי), ובנוסף, מנחה אותו ומעודד אותו לנקוט בפעולות מעשיות, לבצע משימות, שיזרזו את התהליך של "חזרה לעצמו" (מישור התנהגותי). הפסיכיאטר קפלן מדמה את התהליך של התערבות בזמן משבר למשענת פיסית, כמו קביים, שנותנים לאדם שאינו יכול לנוע באופן יציב. הקביים מאזנות את שיווי המשקל שהתערער אצל האדם שנכנס למשבר ומאפשרים לו להגיע לאיזון.  אך הן ממלאות תפקיד זמני, והאדם הנעזר בהם חייב לגייס את כוחותיו כדי להגיע לתפקוד עצמאי שבו אין לו צורך במשענת החיצונית.

העקרונות של התערבות בזמן משבר משותפים לסוגים שונים של משברים ולסוגים שונים של אנשים הזקוקים לעזרה. יחד עם זאת, יש צורך להתאים את תהליך העזרה למאפיינים המיוחדים של המצב והאדם. למשל, התערבות בשעת משבר של ילדים מחייבת התייחסות ליכולות של הילדים בתחום הרגשי, בתחום הקוגניטיבי, ובתחום ההתנהגותי. המרכיב הרגשי יהיה מודגש יותר, יחסית למרכיב הקוגניטיבי, ככל שהילד צעיר יותר ולא פיתח עדיין יכולות קוגניטיביות שקיימות אצל מבוגר. כמו כן, ככל שהמשבר חריף יותר בעוצמתו ובהשפעתו על התפקוד של הנעזר, על העוזר למלא תפקיד פעיל וסמכותי יותר בשלבים הראשונים של ההתערבות. תפקיד כזה יתבטא בליווי תכוף יותר של האדם במשבר, מאמץ רב יותר לשנות את התפיסות והאמונות של הנעזר, ומתן משימות התנהגותיות בהתאם ליכולות של הנעזר.

 

 

 



הדפסשלח לחבר