עזרה ראשונה נפשית בטלפון
הפוך לעמוד הבית
לקבלת מידע באי מייל
פסיכולוגיה- מבחר נושאים

השקפות מרכזיות בפסיכולוגיה: ההשקפה ההומניסטית

1/11/2007
השקפות מרכזיות בפסיכולוגיה: ההשקפה ההומניסטית



ההשקפה ההומניסטית בפסיכולוגיה

                                            

ההשקפה האקזיסטנציאליסטית-הומניסטית צמחה במחצית המאה העשרים על ידי פסיכולוגים, בהתבסס על רעיונות של הזרם האקסיסטנציאליסטי בפילוסופיה, ומתוך מחאה לתפיסות של שתי ההשקפות הפסיכולוגיות שהיו מוכרות עד אז. על אף ההבדלים המהותיים בין הביהביוריזם והגישה הפסיכואנליטית, שתי ההשקפות האלה הציעו גישה תיאורטית להסבר התנהגות האדם, כלומר הן מחפשות חוקיות ועקרונות כלליים שיסבירו את ההתנהגות של האדם. הכללים של כל אחת מן ההשקפות שונים לחלוטין, אבל כיוון המחשבה, שניתן לנסח חוקים של התנהגות, משותף לשתיהן. מאפיין נוסף המשותף לשתי הגישות האלה הוא ייחוס השפעה מכרעת לכוחות חיצוניים בעיצוב דמותו  והתנהגותו של האדם. הביהביוריזם רואים את ההתנהגות כמערכת של הרגלים, אשר נרכשו על ידי הפרט כתוצאה מחיזוקים שניתנו על ידי הסביבה, חיקוי התנהגויות של דמויות משמעותיות בסביבה ואמצעי אחרים הפועלים בתהליך של רכישת התנהגויות. הפסיכואנליזה רואה את ההתנהגות בהווה כמוכתבת על ידי היצרים המולדים והתהליכים הלא  מודעים שמתפתחים כתוצאה מהרצון לממש יצרים אלה בהקשר הסביבתי של הפרט, במיוחד במשפחה.

הביקורת כנגד שתי ההשקפות האלה התמקדה בשני המאפיינים האלה. האקזיסטנציאליסטים התייחסו לייחודיות של האדם, כמאפיין מרכזי בגיבוש תפיסה על מהותו של האדם. העובדה שכל אדם מהווה יישות יחידה ומיוחדת במינה, אינה מאפשרת להכניס את ההתנהגות שלו לתוך מסגרת תיאורטית של כללים והסברים, אלא להבין אותו כייצור מיוחד במינו, תוך התבוננות בחוויות המיוחדות לו. השקפה כזאת על התנהגות האדם נקראת "פנומנולוגיה" והיא מתבטאת בהעדפה של הבנת האדם, על פני הסבר ההתנהגות שלו; בהתמקדות בהתנסויות של האדם בהווה, מנקודת מבט אישית סובייקטיבית שלו, על פני כללים מדעיים המקשרים בין אירועים בעבר לבין ההתנהגויות בהווה. בנוסף, התנגדו האקזיסטנציאליסטים לתפיסה בדבר השפעה של כוחות חיצוניים על התנהגות האדם. לטענתם, האדם מלא תפקיד פעיל בעיצוב התנהגותו וניווט המהלך של חייו, והשקפה פסיכולוגית על מהות האדם, חייבת לתת ביטוי למאפיין זה, שמתבטא גם ביכולת של האדם לבחור את תגובותיו ואת התנהגותו. הנושאים העיקריים בהם התמקדו האקזיסטנציאליסטים   בראיית האדם, כמו יכולת הבחירה, המודעות לחוויות הסובייקטיביות ורצון להביא לידי ביטוי את היכולות המיוחדות לכל אחד, מבדילים בינו לבין יצורים חיים אחרים, ולכן נוספה התווית "הומניסטית" להשקפה האקזיסטנציאליסטית. 

 

הרעיונות המרכזיים של ההשקפה הם:

ייחודיות: כל אדם הוא יחיד ומיוחד בעולם. הייחודיות מתבטאת בחוויות האישיות, בתכונות, יכולות, תפיסות ועמדות, ציפיות, התנסויות קודמות, ובזיקת הגומלין בין כל המרכיבים האלה.

הגשמה עצמית: הייחודיות של כל אדם מפעילה כוח פנימי לבוא לידי ביטוי, או מימוש. האדם מונע אם כך על ידי הרצון להביא לידי ביטוי את היכולות והתכונות המיוחדות לו. הגשמה עצמית אינה נחלתם של אנשים מועטים, שהצליחו לממש את הפוטנציאל הגלום בהם, אלא כוח מניע בסיסי של כל אדם, בתחומים הייחודיים לו.

חופש בחירה: האדם ניחן במודעות לגבי ההתנסויות שלו בעולם וביכולת לבחור בין כמה אפשרויות בצורה מודעת, ולקחת אחריות על בחירות אלה. החופש לבחור קיים בכל מצב, גם כאשר נסיבות חיצוניות או פנימיות מגבילות אותו, (למשל, מאסר, מגבלות בריאות וכדומה). במקרים רבים אנשים  תופסים את היכולת לבחור כהרבה יותר מצומצמת מכפי שהיא באמת, וחלק מתהליך ההתפתחות של האדם מתבטא בהרחבת המודעות לגבי חפש הבחירה.

צמיחה והתפתחות: בשונה מההשקפה הפסיכואנליטית, אשר מייחסת לחוויות הילדות משקל מכריע בעיצוב חייו של האדם, האקזיסטנציאליסטים רואים את  היכולת להתפתח ולצמוח, להרחיב את מעגל ההתנסויות ולממש את הפוטנציאל האישי, כתהליך בלתי פוסק.

 

התרומה של הגישה ההומאניסטית לפסיכותרפיה

הרעיונות של ההשקפה ההומאניסטית הולידו שיטת טיפול שפיתח קרל רוג'רס, אחד הנציגים הבולטים של השקפה זאת. השיטה מכונה "טיפול הממוקד באדם", שכן האדם עצמו (שמכונה "פונה" ולא "מטופל") הוא העומד במרכזו של התהליך הטיפולי, וממלא תפקיד מרכזי בניווט התהליך עצמו, בעוד אשר בשיטות טיפוליות ביהביוריסטיות או פסיכודינאמיות, למטפל יש תפקיד יותר פעיל ומכוון. ההנחה בבסיסו של הטיפול ההומאניסטי של רוג'רס היא, שהאדם ניחן בכוחות בריאים, בנטייה הטבעית להגשים את עצמו ולממש את הכוחות האלה. המטפל אינו מלמד את המטופל כיצד לנהוג (כמו בגישה הביהביוריסטית) ואינו מנסה לחשוף את המניעים הלא מודעים שלו (כמו בגישה הפסיכואנליטית). תפקידו של המטפל בגישה ההומניסטית הוא ליצור תנאים פסיכולוגיים הולמים, בהם תאפשר לפונה הצמיחה של הכוחות הבריאים והיצרניים שלו. התנאים האלה כוללים בעיקר גישה של אמפתיה כלפי הפונה. האמפתיה, לפי רוג'רס, מורכבת מקבלה ללא תנאי של הפונה, מיחס כן ואמיתי של המטפל, ומשידור של חום ואכפתיות. הגישה המקבלת והאמפתית של המטפל אמורה להביא את הפונה לכך, שיצליח להשתחרר מהביקורת העצמית שלו, מרגשי אשם וממעצורים פסיכולוגים שנגרמו עקב חשיפה למסרים שיפוטיים בעבר. הוא יתחיל לקבל את עצמו כמות שהוא, יגלה את החלקים הבריאים שבו, יתחיל לממש אותם ויתקרב יותר ויותר למודל של האדם הבריא, אותו הגדיר רוג'רס כ"אדם המתפקד במלואו".

 

הדפסשלח לחבר