עזרה ראשונה נפשית בטלפון
הפוך לעמוד הבית
לקבלת מידע באי מייל
מילון מושגים

מילון מונחים בפסיכופתולוגיה

מילון מונחים בפסיכופתולוגיה

אגורפוביה: פחד ממקומות ציבוריים, שאינו פרופורציונלי לסכנה המציאותית. התופעה מתבטאת
בהימנעות מיציאה מהבית כתוצאה מחשש לאסון שיקרה בסביבה פתוחה ועמוסה באנשים. לעיתים קרובות מתלוות לאגורפוביה הפרעות נוספות, כמו דיכאון. במקרים רבים האגורפוביה מתפתחת בעקבות הפרעת פאניקה (ראו ערך).

אוטיזם של גיל הילדות: הפרעה התפתחותית שמופיעה בדרך כלל לפני גיל שלוש. קושי בהתפתחות השפה והתקשורת הוא אחד המרכיבים העיקריים של אוטיזם. מרכיב נוסף הוא ליקויים ביחסי הגומלין עם הסביבה , שמתבטאים בינקות בהעדר התקשרות רגילה לדמויות קרובות, ובגיל בית ספר, בכישלון ביצירת קשרים חברתיים. סימנים נוספים הם התנהגויות סטריאוטיפיות, שינויים פתאומיים במצב הרוח וחוסר תגובתיות, או תגובתיות יתר לגירויים סנסוריים. הטיפול מכוון לטיפוח התקשורת והכשרים החברתיים, חיזוק יכולת הלמידה ויצירת הזדמנויות להתנסות בסביבה נורמלית.

אנורקסיה נרבוזה: הפרעת אכילה קשה, מתפתחת בדרך כלל לא לפני גיל 14, ברוב המקרים אצל בנות. האנורקסיה מאופיינת בירידה חדה של 15 אחוזים במשקל, יחסית לגיל ולגובה, הנגרמת על ידי הרעבה יזומה, פחד עז מעלייה במשקל למרות תת משקל, עיוות בדימוי הגוף ואל וסת של שלושה חודשים לפחות. בכמחצית מן המקרים שכיחה אף התנהגות שבה מעורבת אכילה התקפית והתנהגות מטהרת המלווה בהקאה יזומה או שימוש לרעה במשלשלים. הגורמים לאנורקסיה הם ביולוגיים, פסיכולוגיים, משפחתיים וחברתיים. הטיפול כרוך לעיתים באשפוז ובנוסף, פסיכותרפיה פרטנית ומשפחתית. במקרים רבים החולות מגלות התנגדות לטיפול  

בולימיה נרבוזה: הפרעת אכילה המתבטאת בהתקפי זלילה חוזרים ובלתי נשלטים, המסתיימים בהתנהגות מטהרת הכוללת הקאות יזומות ושימוש לרעה במשלשלים ובמשתנים וכן בעיסוק כפייתי בספורט ובצום ממושך. ההתקפים מאופיינים בתחושה של אובדן שליטה, ולעיתים הם מופיעים אחרי מצבים של דיכאון, חרדה מתח או שיעמם.  הטיפול הוא ברובו פסיכולוגי, והגישה הנפוצה היא  קוגניטיבית –התנהגותית.

דיכאון: מצב נפשי אשר ביטויו המרכזי הוא ירידה במצב רוח ובנטייה ליזום ולפעול. הדיכאון יכול להופיע בטווח רחב של עוצמות, שלא כולן מעידות על הפרעה או מחלה נפשית. בצורתו הקלה הדיכאון מהווה תגובה נורמלית למצבים מעוררי דחק, במיוחד מצבים של אבדן. בצורה חריפה יותר (המכונה דיסתימיה) הדיכאון  נמשך תקופה ארוכה שעשויה להגיע לחודשים רבים, ופוגע בתפקוד אם כי לא באורח מוחלט. בצורתו החריפה יותר , המכונה דיכאון מג'ורי, הפגיעה בתפקוד עלולה להיות מוחלטת ולעיתים מופיעים סימנים פסיכוטיים כמו הזיות ומחשבות שווא. הפגיעה העיקרית של הדיכאון היא במערכת הרגשית ומתבטאת באיבוד ההנאה ותחושה של ריקנות וחוסר טעם. אבל הפגיעה מתבטאת גם במערכת הקוגניטיבית (למשל, ירידה בערך העצמי, ראיה פסימית של האדם את עצמו ואת העולם), במערכת המוטיבציונית (ירידה ניכרת ביוזמה ובפעילות) ובמערכת הפיזיולוגית  (מיחושים, תופעות פסיכוסומטיות). בהסבר של הדיכאון יש גם רכיבים גנטיים וגם רכיבים פסיכולוגיים. הטיפול בדיכאון משלב לרוב אמצעים תרופתיים עם פסיכותרפיה.

הדיכאון אינו שכיח בקרב ילדים, ושכיחותו גוברת עם העלייה בגיל. אצל ילדים נפוץ יותר הדיכאון הדיסתימי מאשר הדיכאון המג'ורי. דיכאון אצל ילדים מופיע פעמים רבות בחפיפה למצבים פסיכיאטריים אחרים כמו חרדות, היפראקטיביות וסירוב להגיע לבית ספר.

הפרעות אישיות דפוס התנהגות בלתי גמיש, אשר בא לידי ביטוי במגוון רחב של מצבים , גם כאשר הוא מנוגד לדרישות המצב. הדפוס הנוקשה גורם לפגיעה  בתפקוד של האדם בתחומים שונים, כמו תעסוקה, משפחה, יחסים חברתיים ועוד. הפרעת אישיות ניתנת לאיתור בגיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת, כאשר מתגבשת האישיות של הפרט, ונשארת יציבה לזמן ממושך.

הפרעת אישיות גבולית: הפרעה שפוגעת באורח קשה במכלול התפקודים של הפרט. הביטויים העיקריים הם: חוסר יציבות ביחסים הבין אישיים תוך גילויים מתחלפים של אהבה ושנאה, חוסר יציבות קיצונית במצבי רוח, הפרעה בתחושת זהות, אימפולסיביות שעלולה לגרום להתנהגות מסוכנת, התקפים של כעס בלתי מרוסן, תחושה של ריקנות.

באשר לילדים ומתבגרים, לא ברור עד כמה מוצדק לאבחן אותם בהפרעה גבולית, אם כי משתמשים באבחנה כזאת. הילד הגבולי מאופיין בתפקוד בלתי יציב ותלות גבוהה בסביבתו החיצונית.

הפרעות אכילה: שיבושים קשים בתפקודים הפסיכולוגיים, החברתיים והפיזיים כתוצאה מצריכה לא מבוקרת של אוכל וניסיון לווסת את המשקל בדרכים מזיקות.  התסמונות העיקריות של הפרעות אכילה הן אנורקסיה נרבוזה (ראו ערך) בולימיה נרבוזה (ראו ערך) והפרעת אכילה בולמוסית (ראו ערך).

הפרעת אכילה בולמוסית: ההפרעה מאופיינת בהתקפי זלילה בלתי נשלטים שאינם נובעים מרעב, אך הם אינם מסתיימים בהתנהגות מפצה אלא בתחושת דיכאון וערך עצמי ירוד. אצל אנשים אלה יש שכיחות גבוהה יותר של תחלואה פסיכיאטרית בהשוואה לאנשים בעלי משקל יתר שאין להם הפרעת אכילה בולמוסית.

הפרעות בהתנהגות (CONDUCT DISORDERS): הפרעה נפוצה למדי בקרב ילדים ומתבגרים. ההפרעה מתבטאת בהתנהגות מרדנית, תוקפנית ואנטי חברתית, שיכולה להגיע להתעללות ולשימוש באלימות פיזית . הסובלים מהפרעה זאת מפירים את הכללים החברתיים מבלי להיות מושפעים מהביקורת של הסביבה.  ההפרעה ניתנת לאבחון אצל בנים בגיל 10 ואצל בנות בגיל 14. הטיפולים מערבים גורמים משפחתיים וקהילתיים, הם לא מביאים בדרך כלל לריפוי מוחלט אלא להתמתנות הסימנים.

הפרעה בזהות מינית (GENDER IDENTITY DISORDER): תחושה של מתח קבוע הקשור למינו של הפרט. המתח מתבטא בחוסר השלמה עם המין הביולוגי ותשוקה להשתייך למין השני. ברמה ההתנהגותית, התופעה מתבטאת בהעדפת בגדים של המין השני, אימוץ סממנים של הופעה האופייניים לבני המין השני עד כדי שימוש בטיפולים רפואיים או התערבויות כירורגיות. ההפרעה מאותרת לראשונה בסביבות גיל ארבע –חמש. הטיפול הוא פסיכותרפיה וניתוח לשינוי מין.

הפרעה טורדנית כפייתית( OBSESSIVE COMPULSIVE DISORDER - OCD): סוג של הפרעת חרדה, אשר מתבטאת במחשבות טורדניות והתנהגויות כפייתיות. המחשבות הטורדניות חודרות להכרה של האדם וגורמות לו סבל, הוא לא מצליח להשתחרר מהן  למרות שהוא מכיר בכך שהן לא באות מבחוץ אלא הן תוצר מחשבתו הוא. ההתנהגויות מכוונות להקל על החרדה שמעוררות המחשבות והן בעלות אופי כפייתי, כלומר מלוות בתחושה שאין עליהן שליטה. מחשבות טורדניות והתנהגויות כפיתיות מתבטאות בעיקר בתחומים של ניקיון (למשל חשש מזיהומים שמחייב פעולות של ניקיון) ושל סדר. במקרים רבים נלווה דיכאון להפרעה טורדנית כפייתית. הטיפול כולל תרופות וטיפול התנהגותי ועשוי להקל, אך ריפוי מוחלט הוא נדיר.

ההפרעה קיימת גם בקרב ילדים, והגיל הממוצע של הופעתה הראשונה הוא עשר.

הפרעת ליקוי בקשב מלווה בהיפראקטיביות  (ADHD): הפרעה בקרב ילדים ומתבגרים, מופיעה בשכיחות של שלושה עד חמישה אחוזים באוכלוסיית ילדי בית ספר, בדרך כלל ניתנת לאבחון ראשוני בתקופת  בית הספר היסודי. ההפרעה יכולה להתבטא בשלושה תחומים: חוסר קשב וריכוז (למשל, קשה לסיים פעולה שהילד התחיל בה, דעתו של הילד מוסחת בקלות), אימפולסיביות (למשל, הילד פועל ללא חשיבה מוקדמת, עובר בתכיפות מפעולה אחת לשניה, יוצא בתכיפות מהכיתה), ופעילות יתר (למשל, הילד מתרוצץ בצורה מופרזת ומתקשה לשבת במנוחה). ילדים המאובחנים כבעלי ADHD  סובלים מקושי בלימודים ומבעיות חברתיות ונוטים להיכנס לעימותים עם ילדים ומבוגרים בסביבתם.

הטיפול בהפרעה מורכב מתרופות (ריתאלין) ויצירת סביבה תומכת ונוחה לריכוז של הילד.

בחלק ניכר מן המקרים הסימפטומים פוחתים בתקופת ההתבגרות המאוחרת. גם במבוגרים שממשיכה להתקיים אצלם ההפרעה, ההיפראקטיביות מתמתנת וההפרעה מורגשת פחות.

הפרעות התפתחות רחבות היקף(PDD: Pervasive Developmental Disorder): קבוצה של הפרעות אשר מתבטאות בעיקר בשיבושים קשים ביחסי הגומלין החברתיים, בהתפתחות השפה, בתגובות מוטוריות ובהופעה של דפוסי התנהגות סטריאוטיפיים.  ההפרעות מתפתחות בתקופת הילדות המוקדמת. התופעה השכיחה ביותר בקבוצה זאת היא אוטיזם של גיל הילדות (ראו ערך).

הפרעת חרדה כללית: (GENERALIZED ANXIETY DISORDER) מצב מתמשך של חרדה לא מציאותית, אשר מתבטא בתחושה של סכנה, מתח מתמיד מפני אירוע נורא שלא ברור מהו, דריכות ומוכנות לברוח והופעת סימנים פיזיים האופייניים לחרדה, כמו נשימות מהירות, דופק מואץ, מתח שרירי והזעה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי מביא לתוצאות טובות.  

הפרעת חרדת פרידה - SEPARATION ANXIETY DISORDER, מכונה גם "פוביית בית ספר"): הפרעת החרדה השכיחה ביותר אצל ילדים. ההפרעה מתבטאת בחרדה חזקה מפני פרידה מההורים, או מנזק שיגרם להם. כתוצאה מכך הילד מתנגד להישאר לבד, לישון לבד וללכת לבית הספר. תלונות על מיחושים גופניים שכיחות כחלק מהפרעה זאת. הטיפול מתמקד בהחזרת הילד למסגרת בית הספר , באופן הדרגתי או באופן מיידי, והוא משלב בדרך כלל גם את ההורים.

חרדה: תחושה של סכנה ממקור לא מוגדר, בדרך כלל פנימי. הרגשה ש"משהו מסוכן עומד להתרחש". תגובת החרדה כוללת שינויים גופניים, רגשיים וקוגניטיביים . חרדה היא תופעה נורמלית, בעלת תפקיד הסתגלותי. חרדה תוגדר כתגובה פתולוגית כאשר היא מתבטאת בעוצמה חריפה, משבשת את התפקוד השוטף באורח קשה ואינה פרופורציונלית לסכנה המציאותית.   

טראומה: תחושה של  איום לקיום הפיזי או הפסיכולוגי של האדם, בעקבות אירוע, כמו מלחמה, תאונה, אסון טבע, אונס. הטראומה איננה האירוע עצמו, אלא המשמעות שהאדם המתנסה בו נותן לאירוע, כמסכן את קיומו. תגובה חריפה של חרדה יכולה להיות אקוטית ולדעוך אחרי מספר מצומצם של חודשים, או להמשך תקופה ארוכה במהלך כרוני שמכונה תגובת דחק פוסט טראומטית (ראו ערך).

מאניה –דפרסיה (הפרעה דו קוטבית): מחלת נפש שפוגעת, בדומה לדיכאון, במצב הרוח, אך היא מתבטאת בהתקפים של אבדן שליטה על מצב הרוח לשני כיוונים. בהתקף של דיכאון באים לידי ביטוי הסימנים של דיכאון (ראו ערך), אך בעוצמה חריפה במיוחד שיכולה להגיע לשיתוק תפקודי ומוטיבציוני. בהתקף של מאניה מורגשת התעוררות קיצונית, חיוניות ואנרגטיות, פעלתנות בלתי פוסקת ומצב רוח מרומם. כל אלה יכולים להוביל לתגובות אימפולסיביות בעלות פוטנציאל ניכר של נזק לאדם ולסביבה. לרכיב הגנטי יש משקל עיקרי בהסבר של המחלה. טיפול תרופתי עשוי למנוע במידה רבה הופעה של התקפים.

מדריך סטטיסטי אבחוני(DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANNUAL – DSM): ספר שהוצא על ידי האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, הוא כולל מיון של הפרעות ומחלות נפשיות, ומשמש כלי מקובל לאבחון. האבחון ב DSMאינו מוגבל להפרעה המרכזית, אלא גם לצירים נוספים, כמו הפרעות אישיות והפרעות התפתחותיות נלוות, מחלות פיזיות וגורמי דחק פסיכולוגיים חברתיים. המהדורה הראשונה פורסמה בשנת 1952, ומאז פורסמו כמה מהדורות נוספות כדי להגיע לתקפות גבוהה יותר של האבחון הפסיכיאטרי.

משבר: ערעור  זמני של שיווי משקל פסיכולוגי, כתוצאה מאירוע או שינוי, אשר נתפס על ידי הפרט כמאיים. משבר הוא תופעה נורמלית שמתרחשת מספר פעמים במהלך החיים. מבחינים בין משברים התפתחותיים (למשל, התבגרות) שהתרחשותם צפויה כחלק מתהליך ההתפתחות, ומשברים אחרים המתרחשים בעקבות אירועים לא צפויים, כמו אבדן. אדם הנמצא במשבר עסוק מאד בעצמו ומפנה מעט משאבים לפעילויות חיצוניות. ברוב המקרים אנשים מתמודדים בהצלחה עם משברים ועשויים לצאת ממנו מחוזקים, אך יש מקרים בהם המשבר מתפתח למצב מתמשך של הפרעה או מחלה.

נוירוזה: על פי התיאוריה הפסיכואנליטית, נוירוזה היא בעיה נפשית הנובעת מקונפליקט פנימי לא מודע. האדם שסובל מנוירוזה אינו מודע לשורשים של הבעיה, אך מודע קיומה של בעיה  ולכן יש לו מוטיבציה לטיפול, בשונה מפסיכוזה (ראו ערך) שאינה מלווה במודעות לעצם קיומה של הבעיה. המושג נוירוזה מתייחס לקבוצה רחבה של הפרעות פסיכולוגיות , בעיקר חרדות, שהן בעלות עוצמה מתונה בהשוואה לפסיכוזות ומטופלות באמצעים פסיכולוגיים.

סטיות בהתנהגות מינית (פארפיליות): התנהגות מינית שונה מהנורמה. החריגה יכולה להתבטא בשני היבטים של קיום יחסי מין: בחירת האובייקט ליחסים ואופן ההגעה לסיפוק. בין הסטיות הקשורות בבחירת האובייקט ליחסי מין : פדופיליה, שבה  האובייקט הוא ילד ;  זואופיליה, שבה האובייקט הוא בעל חיים.  בין הסטיות הקשורות לאופן ההגעה לסיפוק: סדו – מזוכיזם, שבו הסיפוק מושג באמצעות כאב וסבל שנגרם לאדם עצמו או למישהו אחר;  אקסביציוניזם, שבו הסיפוק מושג באמצעות חשיפה פומבית של אברי מין;מציצנות, שבה הסיפוק מושג באמצעות הצצה אסורה בעירום. ההשפעה של הסטיות על התפקוד יכולה להיות ממוקדת, כלומר לא תורגש הפרעה בתחומי תפקוד שאינם קשורים להתנהגות המינית. יחד עם זאת, חלק מן הסטיות כרוכות בעבירה על החוק, ולכן השיבוש של התפקוד היומיומי רב יותר. הטיפול בסטיות מיניות הוא ברובו פסיכולוגי. במקרים רבים לאנשים בעלי סטיות מיניות יש מוטיבציה נמוכה להגיע לטיפול .

סכיזופרניה: מחלת נפש אשר מתבטאת בשיבושים קשים בכל המישורים של התפקוד. במישור התפיסתי יש עיוותים בתפיסת המציאות, כמו, למשל, הזיות, בעיקר שמיעתיות. במישור הקוגניטיבי יש הפרעה במהלך החשיבה (למשל, מעבר אסוציאטיבי ולא מאורגן מנושא לנושא) ובתוכן שלה (למשל, מחשבות רדיפה ומחשבות גדלות). במישור הרגשי ההפרעה מתבטאת בביטוי הרגשות (למש, תיאור של מקרה עצוב ללא כל הבעת רגשות). במישור המוטיבציוני –התנהגותי השיבוש מתבטא בקושי לקבל החלטות, לעיתים פשוטות. המחלה מתפרצת לרוב בין גיל 15 ל 35 והמהלך שלה הוא כרוני. הרכיב העיקרי בהסבר למחלה הוא גנטי. הטיפול בסכיזופרניה הוא תרופתי, תמיכתי ושיקומי.

סכיזופרניה של גיל הילדות היא נדירה, דומה במאפייניה לסכיזופרניה אצל מבוגרים, אבל לרוב מתבטאת באופן חריף יותר והחולים זקוקים לטיפול במשך כל החיים.

פאניקה (הפרעת  פאניקה) תגובה קיצונית של חרדה, אשר מתבטאת בתחושה של אימה מפני אסון מתקרב, ללא כל סכנה ממשית.  הפרעת פאניקה מופיעה כהתקף הנמשך כמה דקות, במהלכו של ההתקף האדם מפתח תגובות פיזיולוגיות חזקות (דופק מואץ, הזעה מוגברת, קשיי נשימה), מרגיש סכנה גדולה, וחושב שהוא עומד למות או לאבד שליטה.

פוביה:תגובת פחד מתמשכת שאינה פרופורציונלית לסכנה המציאותית הנשקפת ממקור הפחד. נוהגים לחלק את הפוביות לשלוש קבוצות: אגורפוביה, כלומר פחד ממקומות ציבוריים (ראו ערך), פוביות חברתיות (ראו ערך) ופוביות פשוטות, אשר מתמקדות באובייקטים ספציפיים, כמו מחלות, בעלי חיים, מקומות סגורים.

פוביות חברתיות:תגובות פחד שאינן פרופורציונליות לאיום הממשי, ממצבים חברתיים. החשש הוא מהתבזות והשפלה בנוכחות אנשים אחרים.

פחד:תחושה של סכנה כתוצאה מאובייקט או אירוע שנתפס על ידי האדם כמאיים.  בשונה מחרדה, שבה מקור האיום הוא פנימי ולא מוגדר, מקור הפחד הוא מוחשי, ויכול להיות מציאותי (הפצצה) או לא מציאותי (מקום פתוח). בדומה לחרדה, תגובת הפחד כוללת שינויים גופניים, רגשיים וקוגניטיביים. פחד הוא תופעה נורמלית, בעל תפקיד הסתגלותי. הוא יוגדר כתגובה פתולוגית כאשר עוצמתו חזקה, הוא משבש את התפקוד השוטף באורח קשה ואינו מציאותי.   

פסיכוזה (מצב פסיכוטי):מצב נפשי קיצוני המתבטא בשיפוט לקוי של המציאות, כמו הזיות ואמונה במחשבות בלתי סבירות לחלוטין. אדם במצב פסיכוטי עלול לחוש סערה פנימית ולהגיב בזעם ובאלימות. מאפיין נוסף הוא חוסר מודעות לבעיה וכתוצאה מכך סירוב לקבל טיפול. מצבים פסיכוטיים מופיעים בעיקר בסכיזופרניה ובמניה דפרסיה.

פסיכיאטרייה:תחום ברפואה, אשר עוסק במחלות נפש – חקר הסיבות למחלות, המיון של המחלות, הסימפטומים האופייניים, והטיפול במחלות. הטיפול הפסיכיאטרי הוא תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי. 

תגובת דחק פוסט טראומטית ((POST TRAUMATIC STRESS DISORDER - PTSD: תגובת חרדה מתמשכת בעקבות אירוע שנתפס על ידי האדם כאיום על קיומו (ראו ערך טראומה). לתגובה הפוסט טראומטית יש ארבעה מאפיינים עיקריים: חודרנות של האירוע הטראומטי לזיכרונות ולחלומות, הימנעות ממצבים הקשורים לחוויה הטראומטית, עוררות יתר המתבטאת בקשיי ריכוז, דריכות והתפרצויות זעם וירידה כללית במוטיבציה, איבוד עניין בסביבה. מהלך ההפרעה הוא כרוני, והיא יכולה להמשך שנים ארוכות. הטיפול בהפרעה הוא משולב, וכולל תרופות, טיפול קוגניטיבי – התנהגותי  וטיפול תמיכתי. במקרים רבים הטיפול ממתן את ההופעה של הסימפטומים אך אינו מרפא את ההפרעה.

 תסמונת טורט  (Tourette’s Syndrome): הפרעה נוירולוגית תורשתית שמופיעה לראשונה בין הגילאים 3 עד 15, בממוצע בגיל 7. ההפרעה מתבטאת בטיקים תנועתיים (תנועות מהירות בלתי רצוניות החוזרות על עצמן), טיקים קוליים (השמעת קולות שחוזרים על עצמם) ותופעות לינגוויסטיות כמו חזרה על דברים שהאדם עצמו אמר או חיקוי של מישהו אחר. בחלק ניכר מן המקרים, מתלווים לטיקים הפרעות קשב, היפראקטיביות, הפרעות רגשיות, נפשיות וחברתיות כמו כעס, תסכול ותוקפנות. בשליש מן המקרים, בערך, מתלווים לתסמונת גם ליקויי למידה.

 במהלך ההתבגרות המוקדמת והמאוחרת, חל שיפור בקרב הלוקים בהפרעה וניכרת הפחתה בסימפטומים.

 

הדפסשלח לחבר